ויתור על קוטלי הפחם לטובת חימום באמצעות אינפרא-אדום
חנויות רהיטים רבות מוותרות סוף-סוף על קוטלי הפחם. הדחף להפחית את פליטות הפחמן אכן קיים, אך באמת, מדובר גם על שיפור התנאים בחנות עצמה. רוב השינויים האלה מתרחשים במקום בו העץ נח ומתייבש. במקום להשתמש באדי מים או אוויר חם, אנשים עוברים לשימוש בחימום באמצעות אינפרא-אדום.
ההבדל הגדול הוא שקוטלי הפחם מחממים קודם את האוויר או המים, ואז מקווים שהחום יגיע לעץ. זו תהליך לא יעיל – החום נאבד דרך הצינורות, וצריך לחכות זמן רב עד שכל המערכת תתחמם.
לעומת זאת, חימום באמצעות אינפרא-אדום שונה. הוא משתמש באנרגיה קרינתית. ניתן לחשוב על זה כמו השמש על העור – היא לא מחממת את האוויר סביב, אלא את העץ עצמו. הגלים האלה חודרים ישירות לעץ, וגורמים למולקולות המים להתנדף מבפנים. אתם מחממים את העץ, ולא את החנות.
תלוי בסוג העבודה שאתם עושים, בדרך כלל יש שני סוגי מכשירים: אם אתם רוצים לייבש רק את השכבה העליונה של העץ, אז מכשירי קרינה בגלים קצרים הם הפתרון. אך אם צריך לייבש את העץ עד לשכבות העמוקות יותר, אז צריך מכשירי קרינה בגלים בינוניים.
חשוב לציין כי נדרשת הספק חשמלי גבוה. רוב המכשירים האלה פועלים במתח של 380V-415V. אנו עושים זאת כדי שהזרם יהיה נמוך, כך שלא יהיו בעיות עם חוטי החשמל הארוכים. אנו גם משתמשים במעטפות קוורץ, כיוון שהחום חזק מאוד, והוא עלול להמיס חומרים זולים יותר. ודאו שלוחות הבקרה שלכם יכולים לעמוד בעומס החשמלי הראשוני כשאתם מפעילים את המכשיר, אחרת המפסקים יפסיקו לעבוד.
האם זה מושלם? לא בדיוק. חימום באמצעות אינפרא-אדום פועל רק בקו ראייה – כלומר, אם לרהיטים שלכם יש עיקולים מוזרים, חללים עמוקים או מפרקים מורכבים, החום עלול שלא להגיע לכל המקומות. אי אפשר פשוט “למלא את החדר בחום” כמו במקרה של קוטלי פחם. צריך להיות מדויקים במיקום המכשירים, או להשתמש במחזירי קרינה כדי שהחום יגיע למקומות הקשים.
בנוסף, החשבונות שלכם יהיו שונים – אתם תפסיקו לשלם על פחם ותתחילו לשלם על חשמל. זו עסקה – עליכם לעקוב אחר העומס החשמלי כדי שחברת החשמל לא תגבה מכם תשלומים נוספים.
אך מצד שני, החנות שלכם תהיה גדולה יותר, כי אין צורך בערימות של פחם או במקום לאחסן אפר. זה נקי יותר, מהיר יותר, וזו דרך מודרנית יותר לעבוד.